לארגונים גדולים יש בדרך כלל שפע של פעילות: מפגשים, החלטות, אירועים, שירותים, עובדים וקהילות. הבעיה אינה מחסור בחומר. הבעיה היא למצוא בתוך כל אלה את הסיפור שרלוונטי לקהל.

להתחיל מאנשים, לא מלוח השנה

תמונה קבוצתית וטקסט שמתחיל ב״התקיים מפגש״ מספקים לעיתים תיעוד חשוב, אבל לא תמיד מסבירים למה למישהו מחוץ לחדר כדאי להתעניין. לפני הכתיבה כדאי לשאול: מי הושפע מהאירוע? מה למדנו? ומה השתנה בעקבותיו?

לדעת מתי להסביר ומתי להראות

סוגיות מקצועיות מחייבות דיוק ופרטים. אירועי קהילה או ספורט יכולים לדבר דרך מבטים, מחוות ופריימים טובים. בשני המקרים המטרה היא אותה מטרה: לבחור את צורת הביטוי שמתאימה לסיפור, ולא לכפות על כל נושא אותו פורמט.

לתת לקהל סיבה לחזור

נוכחות דיגיטלית חזקה לא נבנית מפוסט בודד אלא מהצטברות של תכנים שמציגים את הארגון באופן עקבי ואמין. פעילות שוטפת בהסתדרות במרחב חיפה ובליגה למקומות עבודה ממחישה עד כמה שונים סוגי הסיפור — ועד כמה חשוב לשמור על קול מזוהה.

היכן נכנסת הדוברות?

ניסיון בדוברות עוזר לזהות מה העיקר, לבדוק עובדות, לנסח מסר בלי לאבד את המורכבות ולהבין את ההשלכות של כל פרסום. אבל ברשתות החברתיות צריך להוסיף לכך גם קצב, אופי ויכולת לדבר באופן טבעי.

בסוף, סושיאל טוב לא נמדד רק בשאלה אם פרסמנו. הוא מתחיל בשאלה אם היה לנו משהו לומר — ואם ידענו לספר אותו נכון.